שיטת התעתוק

שיטת התעתוק שננקטה במאגר היא GAT2 (Couper-Kuhlen & Barth-Weingarten, 2011), שהותאמה לשפה העברית. שיטה זו פותחה על ידי חוקרים בתחום בלשנות האינטראקציה במטרה לייצג באופן מיטבי את המבנה הטמפורלי של השיחה, ובפרט: חלוקת רצף הדיבור ליחידות פרוזודיות, חפיפה בין דוברים, הפסקות, והארכה של צלילי דיבור. כמו כן, השיטה מספקת דרכים יעילות לייצוג גרפי של מגוון רחב של תופעות פרוזודיות, ביניהן מאפייני הנגנה (תנועת גובה הצליל המסיימת כל יחידה פרוזודית, תנועות גובה צליל המתרחשות בתוך היחידה, קפיצות פתאומיות בגובה הצליל), מאפייני דינמיקה (הדגשה, התגברות, דעיכה), ומאפייני איכות קול (דיבור בקול סדוק, דיבור מאונפף, לחישה וכן הלאה). פירוט מלא של התופעות המיוצגות בתעתיקים ומקרא לסימנים המייצגים אותן אפשר למצוא במסמך מוסכמות התעתוק.

תמלול השיחות נעשה באות עברית ובהתאם לכתיב העברי הסטנדרטי (כתיב מלא). במקרים שבהם צורה נהגתה באופן לא סטנדרטי הובא לצד התעתיק העברי גם תעתיק פונמי רחב של הצורה באות לטינית. בנוסף, במקרים שבהם מילה או חלק ממנה יכולים להיקרא ביותר מאופן אחד, נעשה שימוש בסימני ניקוד לצורך הבהרת הצורה הרצויה. השימוש בסימני ניקוד אינו לפי כללי הניקוד התקני, והוא כולל אחד משלושה סימנים בלבד, שמטרתם להבחין בין התנועות /e/ בסגול, /a/ בפתח, ו-/i/ בחיריק.

חילופי קוד (שימוש בצורות לשוניות שאינן עברית) מתויגים בתעתיק באמצעות תווית המציינת את שפת החילוף. בסימן נוסף מתויגים חילופים הכוללים גם התאמה של המבטא.

התעתיק כולל הוספה של הערות פרשניות כאשר אין די בייצוג של מאפיינים צורניים כדי ללכוד תופעה לשונית שניתן לזהותה בבירור. כך, למשל, כאשר הדובר מבצע שינוי כוללני במאפייני הקול על מנת לשוות לדיבורו סגנון המהדהד דמות או טיפוס מסוימים הדיבור יתויג בתווית "חקייני".

Couper-Kuhlen, E., & Barth Weingarten, D. (2011). A System for Transcribing Talk-in-Interaction: GAT 2. English Translation and Adaptation of Selting, Margret et al. (2009): Gesprachsanalytisches Transkriptionssystem 2.